<h1>פסקי ריא"ז — ברכות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ברכות מ"ח ע"א] קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ומצרפין אותו בין לשלשה בין לעשרה. אין עושין אותו עיקר אלא סניף, שאין מצרפין שני קטנים אלא קטן אחד, בין לשלשה בין לעשרה, כמבואר בקונטרס הראייות. ובבית הכנסת אינו מצטרף עד שיביא שתי שערות, כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל.
<h2>דף טז:</h2>
הרואה מחבירו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו, שנ' ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין. ומי שחושדין אותו בדבר שאין בו צריך להודיעו, שנ' לא אדוני אשה קשת רוח אנכי. והחושד את חבירו [בדבר] שאין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנ' ויאמר אליה עלי לכי לשלו' ואלהי ישראל יתן את שאלתך.
